סופו של המרד מסתכם בקבורה חפוזה בלב היער ובהתפזרות מוחלטת של צבא המורדים. גופתו של אבשלום מושלכת אל הפַּחַת, שהוא בור או חפירה גדולה שהייתה ביער [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מעליו הציבו גַּל, כלומר תל אבנים גדול [מצודת ציון, אברבנאל]. הכתוב מדגיש שגל האבנים היה גדול מְאֹד, משום שהפחת עצמו היה עמוק, והיה צורך למלא אותו באבנים על אבשלום עד שפתיו, ורק לאחר מכן להציב את התל הגדול מעל פני האדמה [רד"ק].
לאחר מיתתו, המילים וְכׇל יִשְׂרָאֵל מתייחסות לאנשים שהיו עם אבשלום והשתתפו במרד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ברגע שראו ושמעו כי מנהיגם וגיבורם מת, הם הבינו שלמרד אין עוד תוחלת או תכלית, ומיד נסו איש למקומו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
באשר למנוסתם, הכתוב מציין כי נסו איש לְאֹהָלָו. המילה נכתבת בלשון יחיד (חסרה את האות יו"ד של לשון רבים), אף על פי שהיא נקראת ברבים – "לאהליו" [מנחת שי]. כתיב חסר זה רומז לתחושת הבושה העמוקה של המורדים; בשל הכלימה על המרד שעשו, הם לא נסוגו יחד כקבוצה מאורגנת, אלא כל אחד ברח לבדו, מבודד, אל אוהלו [רד"ק].