המערכה הצבאית מסתיימת בתבוסה מוחצת של צבא אבשלום. המונח עַם יִשְׂרָאֵל מכוון לאנשיו של אבשלום, שנאספו משבטים שונים והיו חסרי ארגון ואימון מספיקים. מולם עמדו עַבְדֵי דָוִד, שהונהגו על ידי מפקדים מנוסים ונלחמו בנחישות רבה מתוך תחושה של מלחמת קיום, ולכן ידם הייתה על העליונה [ביאור שטיינזלץ].
תיאור התבוסה בנוי משני שלבים עוקבים: בתחילה וַיִּנָּגְפוּ – צבא אבשלום הוכה והחל לפחד מפני אנשי דוד, ורק לאחר מכן התרחש השלב השני והקטלני יותר, בו וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה [מלבי"ם].
מספר ההרוגים העצום במערכה זו, שעמד על עֶשְׂרִים אָלֶף, לא היה רק תוצאה של פערי הכוחות בשדה הקרב, אלא עונש אלוהי חמור. פגיעה קשה זו באה על העם משום שמרדו בדוד, מלך שמונה על פי ציווי ה', ובמיוחד על כך שסייעו ותמכו בבנו המורד [רד"ק].