קריאתו של הצופה אל המלך מעוררת תגובה המבוססת על היגיון צבאי פשוט. כאשר המלך קובע אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו, הוא מסיק שאם האיש מתקרב בגפו, הרי שהוא שליח הנושא עמו ידיעה, ועל כן אין כל סיבה לחשש [ביאור שטיינזלץ]. מסקנה זו נובעת מכך שחיילים הנסים משדה הקרב עקב תבוסה אינם נוהגים לברוח כיחידים, אלא במנוסה המונית של אנשים רבים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב מתארות את הרץ הבודד אשר ממשיך להתקדם ולהתקרב אליהם [ביאור שטיינזלץ].
שמואל ב, פרק י״ח, פסוק כ״ה
וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם־לְבַדּ֖וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.