לאחר סיום הקרב ומותו של אבשלום, יואב נדרש להעביר את הבשורות המורכבות לדוד המלך. הוא בוחר את השליח בקפידה וחס על אחימעץ שביקש לרוץ, ולכן מעדיף לשלוח חייל פשוט שאינו מבין לעומק את המשמעות הטראגית של הבשורה עבור המלך [ביאור שטיינזלץ].
זהותו של השליח, אליו פונה יואב כלַכּוּשִׁי, נידונה בקרב המפרשים. יש הסבורים כי מדובר באדם מבני כוש שנתגייר [רד"ק], או בחייל מצבא השכירים הזרים ששירת במחנה יואב [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת דעה כי היה זה אדם מישראל שנקרא כך ככינוי בלבד, בשל עורו השחור [רד"ק].
יואב מורה לשליח לֵךְ הַגֵּד, בחירת מילים מדויקת שאינה מקרית. הוא נמנע מלהשתמש בביטוי של בשורה או שמחה, שכן מדובר בידיעה קשה על מות בן המלך ולא בבשורת ניצחון רגילה, ולכן זהו רק דיווח עובדתי שחובה להעביר [מלבי"ם]. הוא מצווה עליו להגיד למלך את אֲשֶׁר רָאִיתָה, כלומר את פרטי הניצחון במלחמה ואת דבר מיתת אבשלום [מצודת דוד]. פירוש נוסף קושר את הניסוח לעובדה שהכושי היה האיש שראה במו עיניו את אבשלום תלוי על העץ, ולכן הוא נשלח להעיד על מה שראה ולהראות שמיתתו הייתה גזירה מאת ה' [מלבי"ם].
לאחר קבלת הפקודה, נאמר וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ. הכושי משתחווה למפקדו [ביאור שטיינזלץ] מתוך תחושת הכרת הטוב, שכן בראייתו הפשוטה הוא סבר שיואב עשה עמו חסד וכבוד כשבחר בו להיות זה שמביא את הידיעה אל המלך [מצודת דוד].