עם נפילתו של אבשלום, המערכה מגיעה לסיומה ויואב נוקט בפעולה מיידית כדי לעצור את שפיכות הדמים. וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר כדי לתת לכוחות סימן מוסכם המכריז על סיום הקרב ומורה להם לחדול מן המרדף ולשוב לבסיסם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מטרתו של יואב הייתה לעצור את הלחימה, שכן לאחר מותו של אבשלום הוא בא על סיפוקו, לא רצה להשחית עוד את ישראל ולא מצא טעם בהריגת אנשים נוספים [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מדגיש כִּי חָשַׂךְ, כלומר שיואב מנע ועצר בעד העם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי אנשי דוד לא היו חדלים מן המרדף על דעת עצמם, ורק התערבותו האקטיבית של יואב היא שמנעה מהם להמשיך לרדוף אחרי ישראל והכריחה אותם לשוב לאחור.
מבחינה דקדוקית, המילה מִרְדֹף מנוקדת באות מ"ם בחיריק, וזהו משקל יוצא דופן שאינו כמנהג הרגיל [רד"ק, מנחת שי].