שמואל ב, פרק י״ח, פסוק י׳

בעיצומו של הקרב מתרחש רגע דרמטי כאשר אבשלום מתגלה כשהוא חסר אונים ותלוי על עץ. גילויו של אבשלום מוביל לדיווח פשוט שמצית עימות מוסרי ופיקודי נוקב בין חייל מן השורה לבין שר הצבא יואב.

הכתוב מציין כי איש אחד ראה את המראה. מדובר באחד ממשרתי דוד שהזדמן למקום במקרה [אברבנאל]. החייל מסתפק בדיווח ליואב על כך שראה את אבשלום תלוי, אך דיווח זה גורר מיד תגובה קשה מצד יואב, שמוכיח את החייל על כך שלא ניצל את ההזדמנות להכות את אבשלום, ואף מציין כי היה מתגמל אותו על כך בעושר רב.

סירובו של החייל לפגוע באבשלום, אפילו תמורת הון עתק, נובע ממספר טעמים [אברבנאל]. בראש ובראשונה, פגיעה בבן המלך היא עוון פלילי חמור. בנוסף, החייל שמע במו אוזניו את פקודתו המפורשת של דוד המלך לכלל האנשים להישמר מלפגוע בנער.

כנגד האפשרות שיואב יציע להרוג את אבשלום בסתר ולהעלים את הדבר מידיעת דוד, מציג החייל שתי טענות נוספות [אברבנאל]. מן ההיבט הפנימי והמוסרי, הוא מסרב לעשות שקר בנפשו ולמרוד במלך במחשכים, מתוך הבנה שדבר האסור לעשותו בגלוי אסור שייעשה גם בחדרי חדרים. מן ההיבט המעשי, החייל מבין כי דבר לא ייסתר מעיני המלך, שייוודע לו לבסוף על המעשה ויוציא אותו להורג. במצב כזה, החייל יודע שיואב יעמוד מנגד ולא יציל אותו. מעבר לכך, החייל מטיח ביואב ביקורת ישירה: אם יואב חפץ במותו של אבשלום, עליו ללכת ולהכותו בעצמו, ולא לעמוד מנגד ולצפות שהחייל יעשה את המלאכה עבורו.