שמואל ב, פרק י״ח, פסוק כ׳

תארו לעצמכם שאתם צריכים לספר למישהו חדשות שהן גם טובות וגם עצובות באותו הזמן. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לאחר הניצחון הגדול של צבא דוד. מצד אחד, המרד נגמר, אך מצד שני, אבשלום, בנו של דוד המלך, נהרג. יואב, שר הצבא, צריך לשלוח מישהו שיספר לדוד את החדשות המורכבות האלה. אחימעץ, שהוא אדם טוב וכהן לה', רוצה לרוץ ולבשר למלך. אבל יואב עוצר אותו ואומר לו לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה. יואב מסביר לאחימעץ שהוא אדם צדיק, ולכן מתאים לו להביא רק בשורות משמחות שיעשו טוב על הלב, ולא חדשות שיעציבו את המלך. יואב מבטיח לו וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר, כלומר, בעתיד יהיו ניצחונות משמחים ושלמים, ואז אחימעץ יוכל לרוץ ולשמח את דוד. אבל וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר, כי אי אפשר לספר על הניצחון בלי לספר גם על העונש שקיבל המורד, וזה הופך את הבשורה לקשה. יואב מסכם את הסיבה ואומר כִּי עַל בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת. המילים האלה רומזות שאבשלום קיבל את עונשו מאת ה' בצדק וביושר, בגלל שמרד באביו. ולמרות שהעונש הגיע לו כדין, זו עדיין בשורה כואבת מאוד עבור אבא שאיבד את בנו, ולכן היא פשוט לא מתאימה לאדם טוב ועדין כמו אחימעץ.