שמואל ב, פרק י״ח, פסוק כ״ו

נסו לדמיין שאתם עומדים ומחכים במתח רב כדי לדעת איך הסתיים קרב גורלי. בזמן ההמתנה המתוחה, הצופה שעל החומה רואה פתאום עוד דמות מתקרבת מרחוק. הפעם, הצופה קורא אל השוער, שהוא השומר שעומד קרוב לשער. למה הוא פונה אליו? בדרך כלל, הכלל הוא שהצופה מודיע לשוער, והשוער מבקש מהמלך רשות להכניס את מי שמגיע. כשהגיע הרץ הראשון, הצופה היה כל כך במתח שהוא דילג על הכללים וצעק ישר למלך. אבל עכשיו, כשהוא רואה רץ שני, הוא מבין שהרץ הראשון כבר ימסור את החדשות החשובות, ולכן הוא נרגע מעט וחוזר להתנהג לפי הכללים הרגילים. הצופה צועק הנה איש, כלומר, תראו, עוד איש רץ לבדו. כשדוד המלך שומע את זה, הוא מסיק מיד ואומר גם זה מבשר. איך המלך יודע שזה שליח עם חדשות ולא חייל שבורח מהמלחמה? דוד מבין שאם החיילים היו מפסידים ובורחים, הם היו בורחים יחד בהמוניהם. ברגע שהוא רואה אנשים שרצים לבד, אחד אחרי השני, ברור לו לגמרי שאלה שליחים מיוחדים שנשלחו רק כדי לדווח לו מה קרה בקרב.