תארו לעצמכם שאתם מחכים לבשורה כל כך חשובה, עד שאתם פשוט לא מסוגלים לשבת בשקט בבית. כך בדיוק הרגיש דוד המלך. הוא חיכה במתח רב לדעת איך הסתיים הקרב מול הצבא של אבשלום בנו. כדי לשמוע את החדשות כמה שיותר מהר, דוד התיישב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים. באותם ימים העיר הייתה מוקפת בשתי חומות, אחת פנימית ואחת חיצונית, ודוד ישב בדיוק במרחב שביניהן, קרוב אל החוץ. הישיבה שם התאימה גם להרגשה הקשה שבלבו: דוד הרגיש לכוד בין שתי אפשרויות עצובות. אם הצבא שלו ינצח, הבן שלו אבשלום עלול להיפגע, ואם אבשלום ינצח, הצער יהיה כבד אפילו יותר.
כדי להשקיף למרחק, עלה שומר אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה. השומר טיפס אל החלק שמעל השער, אך נאלץ ללכת קצת הצידה לאורך החומה, משום שהרץ שהתקרב הגיע מזווית אחרת ולא ישר מול השער.
פתאום, השומר זיהה מרחוק אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ. לעובדה שהאיש רץ לבד יש משמעות גדולה. אם השומר היה רואה המון אנשים רצים יחד, זה היה סימן שהחיילים מפסידים ובורחים משדה הקרב. אבל כשאדם רץ לגמרי לבדו, זה סימן ברור שזהו שליח שמגיע כדי למסור הודעה חשובה על תוצאות הקרב.