תארו לעצמכם שאתם מפקדים בצבא, ואתם צריכים לקבל החלטה קשה ומהירה כדי לסיים את הקרב. יואב, שר הצבא של דוד, עומד מול אבשלום שתלוי על העץ. החייל שעומד ליד יואב חושש לפגוע בבן המלך, אבל יואב מבין שאין זמן להתעכב. הוא אומר לחייל לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ, כלומר, זה לא נכון שאמשיך לחכות שאתה תפעל. יואב בוחר לקחת את האחריות על עצמו, כדי שהאשמה על הפגיעה בבן המלך תהיה עליו בלבד ולא על החייל הפשוט.
יואב לוקח לידיו שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים, שהם ענפים דקים או מוטות עץ מחודדים, ופוגע באבשלום. הפעולה הזו מתוארת במילים וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם. מכיוון שיואב השתמש במוטות עץ ולא בחרב רגילה, המכה לא סיימה את חייו של אבשלום באותו רגע. הוא נותר עוֹדֶנּוּ חַי כשהוא תלוי בְּלֵב הָאֵלָה, כלומר בדיוק באמצע העץ. עוצמת המכה של יואב הייתה רבה כל כך, עד שמוטות העץ ננעצו עמוק בתוך עץ האלה עצמו. בגלל שאבשלום עדיין נשאר בחיים, עשרת הנערים של יואב, שעזרו לו לשאת את כלי הנשק, נאלצו לגשת ולסיים את המעשה.