דוד שולח את שרי צבאו לדכא את המרד, אך פוקד עליהם לנהוג באבשלום לְאַט, כלומר במתינות ובחמלה, ואף להגן עליו אם ייפול לידיהם. הוא מבקש שיחוסו עליו לִי, כטובה אישית למענו, ומכנה אותו לַנַּעַר מתוך אהבת אב הרואה במעשיו שטות נעורים ולא זדון. יתרה מכך, דוד הבין שהמרד הוא גזירת ה' כעונש על חטא בת שבע, ולכן ראה בבנו כלי שרת חסר אשמה של ההשגחה. אף שהוראה זו כוונה לראשי הגדודים, וְכׇל־הָעָם שָׁמְעוּ אותה, שכן דוד דאג לפרסמה בקרב כלל החיילים טרם צאתם לקרב.
שמואל ב, פרק י״ח, פסוק ה׳
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־י֠וֹאָ֠ב וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַט־לִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכׇל־הָעָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֺּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֖ים עַל־דְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.