יצא לכם פעם למהר כל כך עד שמרוב לחץ משהו נפל לכם מהידיים? לפעמים, כשפועלים מתוך פחד וחיפזון, קורות טעויות כואבות. התנ"ך עוצר לרגע את הרצף של הסיפור כדי לספר לנו על ילד קטן בן חמש בשם מפיבושת, הנכד של שאול המלך. כאשר הגיעה השמועה הרעה מִיִּזְרְעֶאל, שזה המקום שבו שאול ויהונתן נפלו במלחמה, אחזה בהלה גדולה בארמון. מפיבושת היה קטן ולא יכול היה לברוח בעצמו, ולכן אֹמַנְתּוֹ, האישה שטיפלה בו וגידלה אותו, לקחה אותו מיד וַתָּנֹס. היא ברחה כי פחדה מאוד שהפלשתים שניצחו בקרב יגיעו לארמון. אבל, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ, מתוך המהירות והלחץ הגדול שלה, הילד נפל לה מהידיים. בגלל הנפילה הקשה הוא הפך להיות נְכֵה רַגְלַיִם, כלומר הוא שבר את רגליו, וַיִּפָּסֵחַ, הוא נשאר צולע לתמיד ולא התרפא מעולם.
למה הסיפור העצוב הזה מופיע דווקא עכשיו? המטרה היא להראות לנו כמה משפחת המלוכה של שאול נחלשה. שאול ובניו כבר לא בחיים, ואיש בושת נמצא בסכנה. היורש היחיד שנשאר למשפחה הוא ילד קטן שקשה לו ללכת, שלא יכול להיות מנהיג חזק לממלכה. בגלל המצב הזה, האנשים שרצו לפגוע באיש בושת הבינו שאם יעשו זאת, לא יישאר אף מנהיג מתאים למשפחת שאול, והדרך תהיה פתוחה לגמרי בפני דוד לקבל את המלוכה.