יצא לכם פעם להשתתף בחגיגה כל כך שמחה, שכולם פשוט קפצו, רקדו ושרו הכי חזק שהם יכולים? זה בדיוק מה שקרה כשעם ישראל והמנהיגים שלו העלו את ארון הברית. זו הייתה חגיגה ענקית מלאה בהתלהבות. כשהתנ"ך אומר שהם היו מְשַׂחֲקִים, הכוונה היא לא למשחק רגיל, אלא לשמחה עצומה וריקוד נלהב לפני ה׳. הם עשו את זה בְּכָל־עֹז, כלומר בכל הכוח והמרץ שלהם, וניגנו בכלי הנגינה בעוצמה רבה.
החגיגה המיוחדת הזו שילבה גם קולות של אנשים וגם כלי נגינה. המילה וּבְשִׁירִים מתכוונת לשירה של אנשים ששרו בפה כדי להלל את ה׳. יחד עם השירה, הם ניגנו בכלים שמפיקים מנגינה, כמו וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים. אבל היה שם כלי אחד שונה משאר הכלים, והוא נקרא וּבִמְצִלְתַּיִם. המצלתיים לא מפיקים מנגינה, אלא אלו שני כלי נחושת שמכים אותם זה בזה כדי להשמיע קול גדול וקצבי. השם של הכלי הזה מזכיר מילה מהתנ"ך שמתארת סוג של ארבה, חרק שמוכר בזכות הרעש החזק והבולט שהוא עושה כשהוא עף.