שושלת המלוכה של בית דוד ממשיכה לצמוח גם מתוך שבר הגלות והמאסר, תוך ביטול גזירות נבואיות קשות. בעבר גזר הנביא ירמיהו על יכניה שיישאר ערירי ושאיש מזרעו לא ימלוך עוד, אולם לידת הבנים המופיעים כאן מעידה על כך שהגזירה בוטלה. הסיבה לכך היא שהגלות מכפרת על עוונות, ויכניה חזר בתשובה שלמה בעודו בבית הכלא, ולכן ה' נעתר לו ונתן לו פרי בטן [רד"ק]. בסופו של דבר, גם הגזירה שמנעה מזרעו לשלוט התבטלה לחלוטין כאשר צאצאו זרובבל עלה לגדולה ומשל ביהודה [מלבי"ם].
בזיהוי הדמויות והקשר המשפחתי בפסוק, קיימות מספר גישות. גישה אחת גורסת כי המילה אַסִּר אינה מתארת אדם נוסף, אלא משמשת כתואר עבור יְכׇנְיָה. כלומר, הכוונה היא ליכניה "האסיר" שהיה כלוא בבית האסורים, ושְׁאַלְתִּיאֵל הוא בנו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
גישה שניה מבינה כי אַסִּר הוא אדם בפני עצמו, בנו של יכניה. לפי גישה זו, שמו ניתן לו משום שהורתו ולידתו התרחשו בעת שאביו היה נתון בבית האסורים [רד"ק]. בתוך קו מחשבה זה ישנה מחלוקת לגבי מעמדו של שְׁאַלְתִּיאֵל: יש הסבורים כי אסיר ושאלתיאל היו אחים, שניהם בניו של יכניה [רד"ק, מלבי"ם]. לעומתם, פרשנים אחרים קובעים כי שאלתיאל היה בנו של אסיר, כך שהשושלת עוברת מיכניה, לאסיר, וממנו לשאלתיאל [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
השם שְׁאַלְתִּיאֵל טומן בחובו משמעות סמלית עמוקה. הוא מבטא את העובדה שממנו "נשתלה" מחדש מלכות בית דוד. פירוש נוסף רואה בשם זה רמז לכך שה' "נשאל" על "אלתו", כלומר על שבועתו וגזירתו המקורית על יכניה, והתיר אותה כדי לאפשר את המשך קיום השושלת [רד"ק].