השושלת המשפחתית המפורטת מציגה את ייחוסו של זרובבל, מנהיג שבי ציון, אך מעלה קושי בולט ביחס לזהות אביו. הכתוב מציין וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל, דבר העומד בסתירה לספרים אחרים במקרא, כדוגמת עזרא וחגי, שם הוא מכונה בעקביות "זרובבל בן שאלתיאל".
כדי ליישב סתירה זו, מציעים הפרשנים שתי דרכים מרכזיות. הגישה הראשונה מסבירה כי פדיה היה למעשה בנו של שאלתיאל, כך שזרובבל היה נכדו של שאלתיאל, והמקרא נוהג לעיתים קרובות לקרוא לנכדים "בנים" [רד"ק, מצודת דוד]. הגישה השנייה מציעה רקע היסטורי והלכתי שונה, לפיו שאלתיאל ופדיה היו אחים. שאלתיאל מת ללא ילדים, ופדיה אחיו ייבם את אלמנתו. זרובבל, שנולד מנישואי הייבום, נקרא על שם שאלתיאל המת כדי להקים זרע לאחיו, ולכן נחשב כבנו [מלבי"ם בשם ראב"ע].
בהמשך, הכתוב מונה את צאצאי זרובבל: וּבֶן־זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה. הפרשנים מסכימים כי אף על פי שהמילה וּבֶן כתובה בלשון יחיד, משמעותה כאן היא ברבים, כלומר "ובני זרובבל", תופעה לשונית המוכרת ממקומות נוספים במקרא.
הפסוק נחתם באזכור אחותם של הבנים: וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם. ציון האחות בסוף הרשימה אינו מקרי, אלא נועד ללמד כי משולם, חנניה ושלומית נולדו כולם לזרובבל מאותה אישה [מלבי"ם].