רשימת בניו של דוד המלך ממשיכה ומפרטת את זהותם של הבן השלישי והרביעי, תוך ציון ייחוסם האימהי אשר השפיע רבות על מהלכי חייהם.
הכתוב מונה את הבן השלישי ומשתמש בביטוי לְאַבְשָׁלוֹם. תוספת האות למ"ד בתחילת השם עוררה את תשומת לבם של המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאות למ"ד משמשת כאן במקום המילה "את", ולכן משמעות המילה היא פשוט "אבשלום" [רד"ק, מצודת דוד]. בשל צורה דקדוקית חריגה זו, היו מדפיסים שחשבו שמדובר בטעות והשמיטו את הלמ"ד כדי לתקן את הכתוב, אך למעשה מדובר בשיבוש של נוסח המקרא ויש להשאיר את האות על כנה [מנחת שי].
לעומת הגישה הדקדוקית, יש מי שדורש את תוספת הלמ"ד לגנאי. שמו המקורי של אבשלום מורה על משמעות חיובית של "אבי השלום", אך תוספת האות למ"ד הופכת את שמו ל"לא-אב-שלום", כרמז לאופיו ולמעשיו המורדים [מלבי"ם].
הפסוק מדגיש את ייחוסו של אבשלום כבֶּן־מַעֲכָה בַּת־תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. לקשר המשפחתי לגשור ישנה משמעות היסטורית, שכן לשם ברח אבשלום מאוחר יותר מפני דוד אביו [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, מוצאה של אמו מוצג כגורם שהשפיע לרעה על אופיו, שכן היא נלקחה במלחמה כ"אשת יפת תואר" [מלבי"ם].
בדומה לכך, גם אצל הבן הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן־חַגִּית, האם היא זו שמוצגת כמי שגרמה וגידלה אותו לתרבות רעה [מלבי"ם].