תארו לעצמכם אדם שיש לו הכל בחיים: חוכמה, עושר, כבוד וכוח עצום. נשמע מושלם, נכון? אבל לפעמים, דווקא כשנמצאים בשיא ההצלחה, עלולים להתחיל לעשות טעויות. זה בדיוק מה שקרה לשלמה המלך. לשלמה היו המון נשים, והן מתחלקות לשתי קבוצות: נָשִׁים שָׂרוֹת, שהן נשים רשמיות במעמד של מלכות שהתחתנו איתו בצורה מלאה, וקבוצה שנייה שנקראת וּפִלַגְשִׁים, שהן נשים שהיה להן מעמד פחות רשמי וגבוה בארמון.
אולי אתם שואלים את עצמכם איך אפשר בכלל לחיות עם אלף נשים? התשובה היא ששלמה באמת לא חי עם כולן יחד. בגלל ששלמה היה מלך כל כך גדול ומכובד, כל אישה שהתחתנה איתו אפילו פעם אחת, הייתה שייכת רק למלך ואסור היה לה להתחתן עם אף אדם אחר לעולם. כך, במשך כל ימי חייו, המספר הלך והצטבר לאלף, למרות שבפועל הוא חי רק עם קבוצה קטנה מתוכן. ואם תשאלו למה אנחנו כמעט לא שומעים בתנ"ך על הילדים שלו, זה בגלל שרוב הילדים האלה למדו את ההתנהגות של האימהות שלהם, שהגיעו מעמים אחרים, ולכן הם לא היו מספיק רוחניים כדי להמשיך את הדרך המיוחדת של שלמה.
בסוף אנחנו קוראים מילים קצת עצובות: וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ. האם זה אומר ששלמה המלך החכם התחיל פתאום להתפלל לפסלים? ממש לא. הכוונה היא שהוא אהב את נשותיו כל כך, עד שהוא פשוט העלים עין. כשהנשים שהגיעו מעמים זרים המשיכו לעבוד את האלילים שלהן בתוך הממלכה, שלמה לא עצר אותן. דוד המלך, אבא שלו, לא היה מסכים לדבר כזה בשום אופן ותמיד שמר על קדושת ה'. אבל שלמה שתק, לא מחה בהן ונתן להן לעשות מה שהן רוצות, ובעיני ה' השתיקה הזו הייתה טעות שפגעה בשלמות הלב שלו.