תארו לעצמכם מצב שבו אדם מקבל תפקיד חשוב, ובמקום לשמוח ולהגיד תודה, הוא מתחיל לזלזל במי שנתן לו את התפקיד. זה בדיוק מה שקרה לאדם בשם ירבעם בן נבט. ירבעם התחיל את דרכו ממקום צנוע מאוד. הוא היה אֶפְרָתִי, כלומר אדם ששייך לשבט אפרים, והגיע מִן־הַצְּרֵדָה, שהייתה עיר קטנה. הוא גם גדל כיתום מאב ושימש בתפקיד פשוט של עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, אדם שעובד תחת המלך.
שלמה המלך ראה שירבעם עובד בצורה חרוצה וטובה, ולכן החליט לקדם אותו ולתת לו תפקיד אחראי וגדול. אבל במקום להעריך זאת, ירבעם התמלא בגאווה, והכתוב מספר עליו שוַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. הכוונה כאן היא לא שהוא הרביץ למלך חלילה, אלא שהוא החליט למרוד בו ולהעביר עליו ביקורת קשה מול כולם. ירבעם נעמד מול אנשים רבים והתלונן על הבנייה של שלמה המלך בירושלים. הוא טען ששלמה סגר חומות ומקומות שהיו פתוחים בעבר, ובכך מנע מאנשים פשוטים לגשת בקלות אל המלך כדי לבקש צדק ומשפט. כדי להראות את החוצפה והזלזול שלו, ירבעם אפילו פנה אל המלך בשמו הפרטי "שלמה", בלי לקרוא לו "המלך". כך, מתוך גאווה ורצון להראות שהוא שולט, התחיל ירבעם מרד שהביא לקרע גדול בעם.