תארו לעצמכם שהייתם רואים אדם שניגש למלך חזק, ובלי לפחד מתחיל להעיר לו על המעשים שלו מול כולם. זה בדיוק מה שקרה עם ירבעם בן נבט. ירבעם היה שר חשוב שהיה אחראי על עבודות הבנייה הגדולות בירושלים. התפקיד הזה נתן לו אומץ לעשות מעשה, אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ. הכוונה היא לא שהוא הרביץ למלך, אלא שהוא העז להוכיח את שלמה המלך באופן פומבי ולדבר אליו בחוסר כבוד. הוא אפילו קרא לו בשמו הפרטי "שלמה", בלי להוסיף את התואר "המלך".
על מה ירבעם כל כך כעס? היו לו שתי טענות. הטענה הראשונה הייתה ששלמה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא. בעבר, המקום הזה היה רחבה גדולה ופתוחה שנועדה כדי שכל העם יוכל להתאסף בה יחד. ירבעם כעס ששלמה לקח את השטח של הציבור ובנה עליו.
הטענה השנייה הייתה ששלמה סָגַר אֶת פֶּרֶץ. דוד המלך, אבא של שלמה, השאיר בכוונה פרצות ופתחים בחומת העיר. הוא עשה זאת כדי שיהיה קל ונוח לאנשים שעולים לירושלים להיכנס, וכדי שכל אדם יוכל להגיע במהירות אל המלך ולבקש עזרה ומשפט. שלמה החליט לסגור את הפתחים האלה, וירבעם טען שבגלל המעשה הזה, שלמה נראה כמו מלך שמסתגר בארמון שלו ומתעלם ממה שהעם צריך.
בסופו של דבר, בגלל שירבעם העז להעיר לשלמה על דברים שפגעו בעם, הוא זכה לקבל את המלוכה. אבל בגלל שהוא בחר לעשות זאת מול כולם ובצורה מעליבה, הוא גם נענש על כך.