מלכים א, פרק י״א, פסוק י״ז

חשבתם פעם איך ילד קטן, שהוא בעצם נסיך, יכול לברוח לארץ רחוקה כדי להינצל? האמת היא שהוא לא עשה את זה לבד. הנסיך הצעיר מאדום נקרא הדד, למרות שבהתחלה הוא נקרא אֲדַד. אל תתבלבלו, מדובר באותו אדם בדיוק, פשוט לפעמים האותיות אלף והא מתחלפות ביניהן. בגלל שהדד היה רק נַעַר קָטָן, ילד צעיר שעוד לא יכול היה לדאוג לעצמו, הוא היה חייב עזרה. למזלו, היו וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, כלומר משרתים נאמנים של אבא שלו, שלקחו אותו ועזרו לו לברוח בבטחה למצרים. בזמן שהם צעדו בדרך הארוכה, קרה דבר מעניין. עוד ועוד אנשים הצטרפו אל קבוצת המשרתים הקטנה שלו. כשהם הגיעו לבסוף למצרים, הדד כבר לא נראה כמו ילד שבורח בסתר, אלא כמו מנהיג שמגיע עם קבוצה גדולה ומכובדת של אנשים. כשמלך מצרים ראה את הקבוצה הענקית הזו, הוא מיד חשב שהדד הוא שר ואדם גדול מאוד, ולכן הוא קיבל אותו בכבוד רב ונתן לו מעמד חשוב, בית משלו ושטח אדמה גדול.