מפגש גורלי זה בין הנביא לבין מי שעתיד למלוך על עשרת השבטים מהווה את נקודת המפנה שתוביל לפילוג הממלכה. נבואה זו היא שנסכה בירבעם את האומץ והעוז להרים יד במלך [מלבי"ם].
האירוע מתרחש בָּעֵת הַהִיא, מיד לאחר שירבעם מונה לתפקידו החדש על ידי המלך. כאשר יָצָא מִירוּשָׁלִָם, מטרתו הייתה ללכת ולגבות את המסים שעליהם הופקד [מצודת דוד, אברבנאל], או לצורך עניין אחר [ביאור שטיינזלץ]. בדרכו פגש אותו אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, נביא אשר הגיע מהעיר שילה [רד"ק]. הכתוב מדגיש כי וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, שכן הנביא וידא שאין איש בסביבה שיוכל לראות את המעשה ולדווח על כך לשלמה המלך [מצודת דוד, אברבנאל]. באותו מעמד סודי בישר לו הנביא כי ימלוך על עשרת השבטים לאחר מות שלמה, אך הוא לא משח אותו בשמן, שכן אין מושחים את מלכי ישראל [אברבנאל].
מוקד התיאור הוא במילים וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, כלומר עטוי בבגד רחב וארוך [ביאור שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת בין הפרשנים למי הכוונה במילה "והוא". גישה אחת גורסת כי הנביא אחיה הוא שלבש את הבגד [מצודת דוד, אברבנאל]. הדבר תואם את התפיסה כי דרכם של צדיקים לקרוע את בגדיהם מתוך צער על מחלוקת ופילוג בבית דוד [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים כי ירבעם הוא שהתעטף בבגד החדש [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לבוש זה טומן בחובו משמעות סמלית ועמוקה לגבי דמותו של ירבעם. כשם שהבגד החדש נקי מכל פגם, כך באותה עת תורתו של ירבעם הייתה ללא כל דופי. יתרה מכך, ירבעם נשא בתוכו ניצוץ מנשמתו של יוסף הצדיק. בזכות העובדה שיוסף עמד בניסיון מול אשת פוטיפר שתפסה בבגדו, זכה ירבעם מידה כנגד מידה להתעטף בשלמה חדשה [חומת אנך].