התערבות אלוהית בהיסטוריה הפוליטית משמשת ככלי להענשת שלמה המלך בעת זקנתו. ה' מעורר אויבים מגבולות הממלכה, אשר מנצלים את שעת הכושר כדי למרוד ולהצר לישראל.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ מכוונות לשלמה. התעוררות אויבים אלו אינה מקרית, אלא מהווה התגשמות של נבואת נתן הנביא לדוד, שהזהיר כי אם שלמה יחטא, ה' יוכיח אותו בשבט אנשים [רש"י]. התקוממות זו מגיעה כעונש במידה כנגד מידה: כשם ששלמה לא מחה בידי נשיו שהכניסו אלילים רבים ושונים לביתו, כך ה' הקים כנגדו אויבים שונים ולא עצר בעדם [אברבנאל]. מנגד, יש הסבורים כי המילה לוֹ אינה מתייחסת לשלמה, אלא להדד האדומי שהוזכר בפסוקים הקודמים. לפי גישה זו, ה' הקים את רזון כדי שיחבור להדד ויסייע לו להוציא אל הפועל את מזימותיו נגד ישראל [מלבי"ם].
התואר שָׂטָן משמעותו כאן מתנגד או אויב נוסף [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציג את רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, אשר ככל הנראה שירת כקצין תחת הדרעזר מלך ארם צובא [ביאור שטיינזלץ]. רזון בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר... אֲדֹנָיו לאחר שדוד המלך הכה את צבאות ארם. באופן אירוני, בתחילת דרכו רזון לא נטר איבה לישראל, ואף הפיק תועלת מניצחונותיהם, שכן הם אפשרו לו להשתחרר מעולו של אדוניו [מלבי"ם].
לאחר בריחתו, רזון קיבץ סביבו אנשים והפך לשר גדוד. כאשר שמע שהדד האדומי שב לארצו כדי להילחם בישראל, ניצל רזון את ההזדמנות, עלה לדמשק והשתלט עליה. בתחילה שלט יחד עם אנשיו, אך בהמשך התחזק ומלך לבדו על כל ארם. פעולות אלו הובילו למרד של ארם בשלמה, וביטלו את תשלום המס שהיה נהוג מימי דוד [רד"ק, אברבנאל]. כך למעשה נוצרה חזית כפולה נגד ישראל בערוב ימיו של שלמה: הדד פעל מאדום שבדרום, ורזון פעל מארם שבצפון, ושניהם יחד הפכו לקוצים בעיני ישראל [אברבנאל].