הפסוק מציג האשמה חמורה כלפי המלך שלמה, ומייחס לו לכאורה הקמת במות לעבודה זרה ממש מול ירושלים. עם זאת, הפרשנים מסכימים כי שלמה לא בנה בעצמו את הבמות הללו ואף לא התכוון לעבוד עבודה זרה.
המילים אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה אינן מתארות פעולת בנייה אקטיבית של המלך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנשים הנכריות של שלמה הן אלו שבנו את הבמות עבור עבודת האלילים שלהן. מכיוון ששלמה נתן להן רשות לכך, לא מיחה בידן ולא עצר בעדן, המעשה נחשב לו כאילו הוא עצמו בנה את הבמות, והבנייה נקראת על שמו מכיוון שנעשתה תחת סמכותו. חיזוק להבנה זו ניתן למצוא בבחירת המילים של הכתוב [אברבנאל]; התנ"ך לא משתמש בפועל הרגיל לתיאור אירוע היסטורי בעבר, "ויבן שלמה", אלא בביטוי אָז יִבְנֶה, כדי להדגיש שבעצם כך שהניח לנשיו לעשות זאת, נחשב הדבר מבחינה מהותית כאילו הוא זה שבנה את כל מה שהן בנו.
מיקום הבמות מוזכר במילים בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם. הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא להר הזיתים ולסביבתו, שם הוקמו הבמות לכמוש ולמולך, שקוצי מואב ועמון, עבור נשיו הצידוניות והעמוניות של המלך.