מסע הבריחה של הדד האדומי מקבל תפנית משמעותית כאשר הוא עושה את דרכו למצרים, שם הוא מתקבל בכבוד מלכים וזוכה למעמד רם. המסלול מתחיל כאשר הבורחים עוזבים את אדום, ייתכן שמתעכבים זמנית במדין [רד"ק], ומשם פונים דרך אזורי המדבר אל פארן [ביאור שטיינזלץ].
כאשר הם מגיעים לפארן, נאמר וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן. הפרשנים מציעים מספר סיבות לצירוף אנשים אלו למסע אל מלך מצרים. גישה אחת מסבירה כי המטרה הייתה להגיע אל פרעה עם פמלייה גדולה ומרשימה, כדי שהדד ייראה בעיניו כאדם חשוב ושר מכובד [מצודת דוד, רלב"ג]. גישה נוספת, המשלימה את הראשונה, מצביעה על כך שאנשי פארן הכירו את הדד וידעו כי הוא מזרע המלוכה, ולכן נלקחו כדי להעיד על ייחוסו המלכותי בפני פרעה [רד"ק, רלב"ג]. בנוסף, ייתכן שאנשים אלו היו פליטים נוספים שהצטרפו אל הבורחים [ביאור שטיינזלץ].
עם הגעתם למצרים, העדויות על ייחוסו והופעתו המרשימה נושאות פרי, ופרעה מעניק לו קבלת פנים נדיבה הכוללת שלוש הטבות מרכזיות. תחילה, וַיִּתֶּן־לוֹ בַיִת, כלומר מקום מגורים קבוע [מצודת דוד]. לאחר מכן, וְלֶחֶם אָמַר לוֹ. רוב הפרשנים מסבירים שמשמעות הביטוי היא שפרעה ציווה על משרתיו לספק לו קצבת מזון יומית וקבועה, אשר מומנה ישירות מקופת המדינה [ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ. נתינה זו מתפרשת כהענקת נחלה ואחוזה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש המדייקים שפרעה מסר לידיו ערים שלמות כדי שישלוט בהן כשר וכפקיד [רד"ק, רלב"ג]. כך, באמצעות קליטה ממלכתית זו, הפך הדד מפליט נמלט לבעל אחוזה ושר במצרים.