התעמתות גלויה מול השלטון מובילה לסכנת חיים, המאלצת את המורד לחפש עיר מקלט בממלכה שכנה שהחליפה את הנהגתה.
הפרשנים חלוקים לגבי הסיבה המדויקת שבגינה ביקש שלמה לְהָמִית את ירבעם. גישה אחת מסבירה כי ירבעם הרים יד ומרד בפועל במלך [מלבי"ם, מצודת דוד]. מנגד, יש הסבורים כי ירבעם לא ארגן מרד של ממש, אלא התריס והטיח דברים קשים כנגד שלמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. התרסה זו נבעה מגאווה, שכן ירבעם הסתמך על נבואת אחיה השילוני שהבטיחה לו את המלוכה. התנהגות זו עומדת בניגוד מוחלט לדוד המלך, שחלק כבוד לשאול ולא פגע בו למרות שנמשח למלך תחתיו [רלב"ג]. בעקבות סכנת המוות ירבעם נאלץ לברוח, עובדה המדגישה כי הוא לא היה במדרגה רוחנית גבוהה מספיק כדי לזכות להשגחה פרטית ולהצלה נסית מאת ה׳, ולכן נזקק לנקוט בפעולות הצלה טבעיות [רלב"ג].
בחירתו של ירבעם לברוח דווקא אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם אינה מקרית. רוב הפרשנים מסכימים כי שישק איננו פרעה שאת בתו נשא שלמה לאישה. אותו פרעה, שהיה חותנו של שלמה, כבר מת באותה עת, ובמקומו קם מלך חדש [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד]. ייתכן אף ששישק כלל לא היה מהשושלת המצרית המקורית, אלא משושלת כושית ששלטה שם [ביאור שטיינזלץ]. עובדה זו הקלה על ירבעם לזכות בחסותו, שכן שישק לא היה קשור בקשרי משפחה לשלמה [ביאור שטיינזלץ], ואף היה שונא מובהק של בית דוד [מלבי"ם, רד"ק]. מציאות פוליטית זו אפשרה לירבעם למצוא במצרים מקלט בטוח עד מותו של שלמה.