שלמה המלך מגיע לשיא עושרו וכוחו, אך דווקא מתוך הריבוי המופלג של נשותיו מתחילה הנפילה הרוחנית שלו. המספר העצום של אלף נשים מעורר תמיהה רבה, הן מצד ההיגיון האנושי והן מצד ההשלכות על הנהגת הממלכה והעמידה הרוחנית.
הכתוב מחלק את נשות שלמה לשתי קבוצות: נָשִׁים שָׂרוֹת, שהן נשים במעמד חוקי מלא שנישאו לו בקידושין ובכתובה, וּפִלַגְשִׁים, שהן נשים שמעמדן החוקי נמוך יותר ונועדו לייחוד ולשירות המלך ללא קידושין וכתובה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. אגב כך, יש לציין כי המילה וּפִלַגְשִׁים מופיעה בחלק מכתבי היד של התנ"ך בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה, ובאחרים בכתיב מלא [מנחת שי].
המספר העצום של אלף נשים מעורר קושי ניכר, שכן ריבוי כזה אינו סביר, נוגד את הסדר הטבעי ואף מסוכן לבריאותו של אדם. ההסבר המרכזי לכך הוא ששלמה לא חי בפועל עם כל אלף הנשים במקביל. מתוקף מעלתו וגדולתו של שלמה, כל אישה ששהתה עמו אפילו פעם אחת נאסרה מיד על כל אדם אחר לעולם, בדומה לתשמישי קדושה שאסור להשתמש בהם לחול. כך הצטברו במהלך חייו אלף נשים. מתוכן, רק מיעוט קטן נבחרו להיות האהובות והמכובדות ביותר – אלו הן שישים המלכות ושמונים הפילגשים המוזכרות במגילת שיר השירים, בעוד את רוב הנשים האחרות הוא לא ידע שוב לאחר הפעם הראשונה [אברבנאל].
מעבר להסבר המעשי, ישנו מניע רוחני ונסתר למעשיו של המלך. על פי תורת הסוד, שלמה לקח אלף נשים במטרה לתקן את כוחות הטומאה בעולם, המכונים "קליפת נוגה", ולהשפיע עליהם עד שיחזרו לקדושה. אולם, זו הייתה טעות מצידו, שכן תיקון עמוק מסוג זה אינו אפשרי כלל עד לימות המשיח. לכישלון מהדהד זה רומז שלמה עצמו בספר קהלת כשאמר "ואשה בכל אלה לא מצאתי" – כלומר, מתוך אלף הנשים שלקח, לא מצא אפילו אחת שהביאה לתיקון המיוחל [חומת אנך]. תוצאה נוספת של נישואין אלו היא העובדה שהכתוב אינו מזכיר את ילדיו של שלמה, למעט רחבעם. הסיבה לכך היא שהבנים נטו אחר טבע אימותיהם הנוכריות, חסרו מעלות רוחניות ולא היו ראויים להמשיך את דרכו, ולכן הכתוב בחר להתעלם מהם כליל [אברבנאל].
החלק החותם את הפסוק, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ, מתאר את ההידרדרות הרוחנית שבאה בעקבות הנישואין. הפרשנים מסבירים כי ההשפעה השלילית של נשותיו לא החלה לפתע רק בזקנתו. כבר בצעירותו הן החלו להטות את ליבו, אלא שאז דעתו הייתה חזקה והוא נכשל רק בחטאים קלים [מלבי"ם]. מכיוון שהיה שטוף באהבת נשים, נמשך אחריהן כל חייו ולא מיחה בהן בתחילה [אברבנאל, חומת אנך], בזקנתו הגיע הדבר לשיא. עם זאת, הטיית הלב המוזכרת כאן אין משמעותה ששלמה עבד עבודה זרה בעצמו, אלא שהעלים עין ואיפשר לנשותיו הנוכריות לעבוד את אליליהן באין מפריע. בכך פגם בשלמות ליבו לה', שכן בניגוד לאביו דוד שהיה פועל בקנאות על קדושת השם ולא מאפשר התנהגות כזו, שלמה הניח להן לעשות כרצונן [אברבנאל].