כל עוד היה שלמה דבק בה', הקיפו אותו חסד ואמת והוא זכה לשלום ולשלווה. אולם, כאשר נטה לבבו מאחרי ה' לעת זקנתו, החלו לפקוד אותו צרות וקמו נגדו אויבים [רד"ק, אברבנאל]. התעוררות האויבים נתפסת כעונש בשיטת מידה כנגד מידה: כשם ששלמה לא מיחה בנשיו שחיפשו כוחות מתווכים בינן לבין ה', כך ה' לא מיחה ביד אויביו של שלמה [אברבנאל].
לצד זאת, הקמת האויבים נועדה לקיים את ההבטחה שניתנה לדוד המלך. ה' הבטיח כי אם שלמה יחטא, הוא יוכיח אותו על ידי פגיעת בני אדם, אך לא יסיר ממנו את המלוכה לחלוטין. מטרת הייסורים הללו הייתה להוכיח את שלמה כדי לעורר אותו לשוב מדרכו, ובכך להבטיח את המשכיות שושלת בית דוד לעולם [מלבי"ם].
הכתוב מציין כי ה' הקים לשלמה שָׂטָן, כלומר מפריע, אויב ומקטרג המסית את אנשיו לצאת למלחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש לציין כי בחלק מהדפוסים הוכנס פסיק בין שם ה' למילה שטן, כדי למנוע קריאה מוטעית שעלולה להשתמע כאילו ה' עצמו הוא השטן, אף שבכתבי היד הישנים סימן זה אינו קיים [מנחת שי].
אותו אויב היה הדד, שעליו נאמר מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם, שמשמעותו כי הוא היה צאצא של שושלת המלוכה האדומית [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הרקע לאיבתו של הדד נעוץ בימי דוד המלך: כאשר דוד ויואב בן צרויה הכו את אדום, הדד, שהיה אז נער צעיר, הצליח לברוח למצרים יחד עם עבדי אביו. בדרכו אסף אנשים נוספים כדי להיראות כאדם חשוב בעיני פרעה, ואכן פרעה קיבל אותו בכבוד, העניק לו בית, קצבת מזון קבועה ונחלה לשלוט בה, ומשם צמח להיות יריבו של שלמה [אברבנאל].