ההכרזה האלוהית הקשה המופנית לשלמה מהווה את נקודת השבר של ימי מלכותו. לאחר שנות שגשוג ובניין, מגיעה התגובה החריפה על הפרת הברית, הנושאת בחובה את עונש פילוג הממלכה.
הפסוק פותח במילים וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה, והפרשנים דנים בשאלה כיצד הועבר המסר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר נעשה באמצעות נביא, כאשר יש המציינים כי מדובר בנביא אחיה השילוני [רד"ק]. עם זאת, קיימת גם דעה שהמסר הועבר בהתגלות ישירה [ביאור שטיינזלץ].
המילה יַעַן מפורשת במשמעות של בעבור, או בגלל [מצודת ציון]. באשר למהות החטא המבוטא במילים אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ, קיימות שתי גישות עיקריות. מחד, מוסבר כי מילים אלו מדגישות את המודעות של שלמה לחטאו, שכן הוא ידע היטב שהוא עובר במכוון על מצוות ה' [רש"י]. מאידך, יש המבארים כי הטענה כלפי שלמה אינה בהכרח שעבד עבודה זרה בפועל, אלא שאפשר את קיומה ברשותו ובירושלים, ולא שמר את הברית המחייבת לבער את האלילות [מלבי"ם].
העונש על כך הוא מידה כנגד מידה: קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, כלומר לאחד מעבדיך [ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שהעם עבד את צבא השמים, שהם למעשה עבדי ה', ובכך הסירו את המלוכה מן הבורא, כך יסיר ה' את המלוכה משלמה וייתן אותה לעבדו [מלבי"ם]. אף שהגזירה נגזרת באופן מיידי ונמסרת לנביא שמייעד עשרה שבטים לעבדו של שלמה, הקריעה המעשית של הממלכה בפועל לא תתרחש בימי חייו של שלמה אלא רק לאחר מותו [מלבי"ם].