הקרע בממלכת ישראל והעונש שנגזר על שושלת שלמה נובעים מהידרדרות רוחנית חמורה, שבאה לידי ביטוי בעבודה זרה ונטישת הדרך המוסרית שהתווה דוד המלך. הקושי המרכזי בפסוק הוא השימוש בלשון רבים במילים עֲזָבוּנִי, וַיִּשְׁתַּחֲווּ וכן וְלֹא־הָלְכוּ, למרות שהתוכחה מופנית בעקבות מעשיו של שלמה.
כדי ליישב זאת, מפרשים [אברבנאל ומצודת דוד] כי הפסוק אינו מייחס את עשיית העבודה הזרה לשלמה עצמו, אלא לנשיו ולאנשי ביתו. חטאו של שלמה היה בכך שהניח להם לעזוב את ה׳ ולהשתחוות לאלילים, ולא לימד אותם ללכת בדרך הישרה, בניגוד לאופן שבו נהג דוד אביו. לעומתם, גישה אחרת [רד"ק] סבורה כי לשון הרבים כוללת את שלמה עצמו יחד עם ביתו, וכן את כל האנשים שנטו אחריהם והושפעו ממעשיהם.
לגבי האליל עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, הכוונה היא לאלוהי העם הצידוני [ביאור שטיינזלץ], ויש לציין כי על פי המסורה, המילה "צדנין" נכתבת ברוב הספרים בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה [מנחת שי]. סיום הפסוק המאשים כי לא עשו את חֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי, משמעו שלא שמרו וקיימו את חוקי ה׳ [ביאור שטיינזלץ].