לאחר שהגיע לפסגת החכמה וההצלחה הרוחנית, חלה תפנית בחייו של שלמה המלך, והכתוב מתחיל לתאר את הרקע לירידתו הרוחנית באחרית ימיו. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק אינו מציג רק עובדה היסטורית, אלא פורס כתב אישום מורכב המצביע על חטא משולש, הבא לידי ביטוי במילים הפותחות את הפסוק:
ראשית, המילה אָהַב מצביעה על פגם במהות הקשר. לא היה זה קשר נישואין רגיל, אלא תשוקה עזה וקשר נפשי חזק שבו היה שלמה כרוך אחריהן כנער פוחז [מלבי"ם, אברבנאל].
שנית, העובדה שהן היו נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת. התורה אסרה על חיתון עם בני אומות אלו מחשש להשפעה רוחנית שלילית. הפרשנים מסכימים כי שלמה אמנם גייר את הנשים הללו בטרם נשא אותן, אך הגיור לא מנע את המכשול; חלק מן הנשים השתייכו לאומות שישנו איסור לבוא עמן בקהל ה' גם לאחר הגיור, ולקיחתן פגמה בשלמות הרוחנית של זרע המלוכה מבית דוד, כפי שבא לידי ביטוי מאוחר יותר בבנו רחבעם [רלב"ג, אברבנאל].
שלישית, המילה רַבּוֹת מצביעה על הפרת הציווי המפורש בתורה האוסר על מלך להרבות לו נשים. שלמה בטח בחכמתו העצומה וסבר שלו מותר להרבות נשים משום שלבו לא יסור מדרך ה', אך בכך נכשל והוכח כי חכמתו לא עמדה לו מול פיתויי ריבוי הנשים [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
הכתוב מייחד ומפריד את וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה משאר האומות המוזכרות בפסוק (כדוגמת הצֵֽדְנִיֹּ֖ת, שהן בנות העיר צידון [שטיינזלץ]). הפרשנים מציעים לכך שתי סיבות המשלימות זו את זו: מצד אחד, היא הייתה החביבה, המכובדת והאהובה עליו מכולן [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מצד שני, נישואיו עמה היוו את נקודת ההתחלה של הקלקול הרוחני ושל הסטייה מדרכי התורה, ועבורה הוא אף הרחיק לכת ובנה בית מיוחד [מלבי"ם, רד"ק, רלב"ג, חומת אנך, אברבנאל].
סוגיה מרכזית שעולה מתוך מעשיו של שלמה היא שאלת העבודה הזרה. הפרשנים מדגישים פה אחד ששלמה, החכם באדם, לא עבד עבודה זרה בעצמו בשום שלב ובוודאי שלא האמין באלילי השקר. חטאו התבטא בכך שהניח לנשיו להמשיך ולעבוד את אלוהיהן בתוך ירושלים ולא מיחה בידן, ולכן הכתוב מייחס לו את החטא כאילו עשה זאת בעצמו [רד"ק, אברבנאל]. יתרה מכך, יש המבארים ששלמה, מתוך חכמתו, לימד את נשיו דרכים רוחניות עמוקות להורדת שפע מהשרים העליונים של אומותיהן, ובכך פתח פתח לעבודה זרה בעיר הקודש [אברבנאל].
מזווית קבלית, מוסבר כי כוונתו הפנימית של שלמה בלקיחת נשים אלו הייתה לברר ולהוציא ניצוצות של קדושה מתוך אותן אומות. אולם הוא טעה בדרך הפעולה; במקום לרדת בעצמו אל מקום הטומאה כדי לברר את הניצוצות, הוא הכניס את הנשים הנכריות אל תוך ביתו והפך אותן למלכות, מה שגרם לתוצאה ההפוכה והעניק כוח לטומאה ולעבודה הזרה בתוך ביתו שלו [חומת אנך].