הדו-שיח בין פרעה להדד מציג התנגשות בין נוחות חומרית לבין שאיפה עמוקה לחזרה למולדת ולנקמה. פרעה מתקשה להבין מדוע יעדיף הדד לעזוב את חצר המלכות המצרית לטובת מציאות אחרת.
בדבריו, פרעה שואל בתמיהה מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי, כלומר, אילו דברים חסרים לך כאן כאשר אתה מקבל את התנאים הטובים ביותר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא מנגיד את החיים במצרים להליכה אֶל אַרְצֶךָ, ותוהה מדוע ירצה הדד לשוב לארץ שאינה מפותחת, מפוארת ופורייה כמצרים [ביאור שטיינזלץ]. תשובתו הנחרצת של הדד, לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי, מלמדת כי על אף ההיגיון של פרעה, הוא עמד בסירובו ודרש לשוב לארצו בכל מחיר [אברבנאל].
בעקבות התעקשות זו, פרעה אכן שילח את הדד בחזרה לאדום, שם הוא החל לבסס את מעמדו כמלך לעתיד. באותה תקופה אדום עדיין הייתה כפופה לשלמה, אך שלטונו שם לא היה נוקשה. שלמה לא ייחס חשיבות רבה לשובו של הדד, מה שאפשר לכוחו של הדד לגדול ולהתפתח בהדרגה [ביאור שטיינזלץ].
מטרת תיאור השתלשלות האירועים היא להדגיש כי מאז מות דוד, הדד נטר איבה לשלמה וביקש לנקום בישראל. עם זאת, במשך שנים ארוכות הוא לא הצליח להוציא את תוכניתו אל הפועל, משום שה' מנע ממנו להרע לשלמה כל עוד המלך הלך בדרך הישר ושמר את מצוותיו וחוקיו של ה' [אברבנאל].