ההבטחה להשארת נחלה לשושלת בית דוד לאחר פילוג הממלכה, נובעת מתוך מחויבות לבחירה בדוד ובירושלים. חלוקת השבטים יוצרת אי-התאמה מתמטית לכאורה, שכן עשרה שבטים שנמסרו לירבעם ועוד שבט אחד שנותר, אינם משלימים למספר הכולל של שנים עשר השבטים [מדוד ועד לחורבן].
הביטוי יִהְיֶה־לּוֹ מכוון לשלמה [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך שהפסוק נוקט בלשון הַשֵּׁבֶט הָאֶחָד היא ששבט יהודה ושבט בנימין נספרים יחד כיחידה אחת. הם נחשבים לשבט אחד מאחר שהיו מיוחדים ומאוחדים בנחלתם המשותפת ובירושלים [רד"ק]. חלוקה זו והשארת הנחלה נעשות לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, כהמשך להבטחה האלוהית שניתנה לו בעבר [מלבי"ם].