נישואיו הרבים של שלמה למלכות זרות הובילו לירידה רוחנית תלולה בממלכתו [מדוד ועד לחורבן]. נשות המלך המפונקות, שישבו בבטלה, מילאו את זמנן הפנוי בחזרה למנהגיהן הקדומים ולעבודת האלילים של עמיהן [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים מסכימים פה אחד כי שלמה עצמו לא עבד עבודה זרה חלילה. הכתוב מדגיש במפורש כי הנשים הן אלו שהיו מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת, ולא המלך.
לאור זאת, עולה השאלה מדוע פותח הפסוק במילים וְכֵן עָשָׂה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחטאו של שלמה היה בהעלמת עין. שלמה נמנע מלמחות ביד נשיו ולא עצר בעדן מלהקים במות לאלוהי אדום ומואב, אף שהיה בכוחו לעשות זאת. כאשר אדם נמנע מלמנוע עבירה שהוא יכול לעצור, המעשה מיוחס לו כאילו עשה אותו בעצמו או ציווה על עשייתו [אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם]. יתרה מכך, עצם קיומה של אלילות ברשותו של אדם, או בנייתה על ידי אחרים בהסכמתו השותקת, נחשבת כעבירה על איסור עבודה זרה [מלבי"ם].
ברובד עמוק יותר, יש המסבירים כי שלמה, בחכמתו העצומה, השיג הבנה עמוקה של הכוחות הרוחניים והשרים העליונים הממונים על אומות העולם. לעת זקנתו, נשיו לא הדיחו אותו לעבודת אלילים פשוטה, אלא שכנעו אותו ללמד אותן את הדרכים להוריד שפע רוחני מאותם שרים עליונים אל האומות שמהן באו. עוונו הגדול של שלמה היה עצם העיסוק והלימוד של חוכמה זו לנשיו, והסכמתו לכך שפעולות אלו ייעשו בתוך ירושלים, המקום שנבחר לשבתו של ה' [מלבי"ם בשם האברבנאל].