עלייתו של ירבעם לגדולה החלה בזכות כישוריו האישיים וטביעת עינו של המלך. אירועים אלו התרחשו עוד בטרם הרים ירבעם יד במלך ומרד בו [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. למעשה, המינוי המלכותי שקיבל הוא שהעניק לו לראשונה את מעמדו המכובד כשר ופקיד [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], והוא שהוציא אותו מירושלים אל הדרך שבה פגש מאוחר יותר את הנביא אחיה השילוני, שבישר לו על קריעת הממלכה העתידית [רלב"ג].
הכתוב מעיד כי ירבעם היה גבור חיל, כלומר אדם מוצלח ומוכשר [ביאור שטיינזלץ]. שלמה המלך ראה את הנער, והבחין בפוטנציאל שלו עוד בהיותו צעיר והחליט לטפחו [ביאור שטיינזלץ]. המלך התרשם מכך שירבעם הוא עושה מלאכה. רוב הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מעיד על כך שירבעם היה פועל מהיר, זריז ויעיל במעשיו, וכן אדם רב פעלים [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. בנוסף לכך, שלמה הבחין בו לראשונה כאשר ירבעם עסק בפועל במלאכת הבנייה יחד עם שאר הפועלים בפרויקטים של המלך, ושם נשא חן בעיניו [מלבי"ם].
בעקבות התרשמותו, החליט שלמה למנות את ירבעם לתפקיד בכיר. הכתוב אומר ויפקד אותו, לשון המעידה על מינוי לתפקיד של גזברות וניהול [מצודת ציון]. הוא הופקד על כל סבל, שהוא משא המסים, החובות ועבודות הכפייה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], של בית יוסף, הלוא הם השבטים מנשה ואפרים [רש"י, רלב"ג, אברבנאל]. מאחר שבאותה תקופה הוטל מס על כלל השבטים כדי לסייע בבניינה של ירושלים, שלמה מינה את ירבעם לגבות את המס ולהשגיח על עבודות הבנייה של בני שבטו, שכן ירבעם עצמו השתייך לשבט אפרים [רש"י, מלבי"ם].