על אף חטאי שלמה והגזירה לקרוע ממנו את המלוכה, ה' משאיר שארית לשושלת בית דוד. הבחירה האלוהית בשושלת זו נותרת על כנה, אך בעקבות מעשיו של שלמה היא לא תשלוט עוד על רוב הממלכה [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציג את שתי הסיבות המרכזיות להשארת חלק מן המלוכה בידי זרע שלמה: זכותו של דוד וקדושתה של ירושלים.
ההבטחה היא כי שֵׁבֶט אֶחָד יישאר תחת שלטון בית דוד. הפרשנים מסכימים כי למעשה מדובר בשני שבטים, יהודה ובנימין, אלא שהם נחשבים לשבט אחד משום שנחלתם משותפת. ירושלים, עיר המלוכה, שכנה בחלקם של שני השבטים הללו יחד, ולכן שבט בנימין נטמע והפך לטפל לשבט יהודה המרכזי [רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד].
הסיבה הראשונה להמתקת הדין היא לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. ההשגחה האלוהית על האב נמשכת גם אל בניו; בזכות דוד לא נקרעה הממלכה כבר בחיי שלמה, ובזכותו מובטח שזרעו לא יאבד את המלוכה לחלוטין [רלב"ג]. הבטחה זו אינה ניתנת בזכותו של שלמה עצמו, אלא אך ורק מפני שדוד היה עבד ה' והובטח לו שכסאו יעמוד לנצח [מלבי"ם, אברבנאל].
הסיבה השנייה היא וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. בחירתה של ירושלים להיות משכנו הנצחי של בית המקדש, דורשת שהמולך בה יהיה מזרעם של דוד ושלמה, בוני העיר והמקדש. כאשר המלך הוא צאצא ישיר של בוני המקדש, מובטח שהוא יהיה מסור וזריז לשמור על ענייני הבית ולתחזק אותו כראוי, מתוך כבוד למעשה אבותיו [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. עצם בחירתה של ציון מבטיחה שכסא דוד יישאר בה תמיד [מלבי"ם].
זווית היסטורית ועריכתית מעניינת עולה מתוך ההשוואה לספר דברי הימים. בעוד שספר מלכים אינו חוסך בביקורת ומתאר בפירוט את חטאי שלמה, נשיו הנוכריות והנבואה הקשה על קריעת הממלכה, עזרא הסופר השמיט את כל הפרטים הללו מספר דברי הימים. מגמתו שם הייתה להתמקד בשבחו של שלמה ולא בגנותו, ולכן הסתיר את המאורעות שהובילו לעונש המתואר בפסוק זה [אברבנאל].