שלמה המלך ביסס מונופול כלכלי וצבאי חובק עולם, והפך למתווך הבלעדי בסחר הנשק של העת העתיקה בין מצרים לממלכות הצפון. המערכת המסחרית המשוכללת שהקים הפכה למקור עושר אדיר עבור ישראל, ששלטו למעשה על כל ייצוא הסוסים ממצרים.
הכתוב מפרט את תעריפי הסחר הקבועים: וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא, כלומר המרכבה שהוצאה ממצרים והועלתה לארץ ישראל [מצודת דוד], תומחרה ב-600 שקלי כסף, בעוד שסוס בודד תומחר ב-150 שקלים. מתוך נתונים אלו, הפרשנים מסכימים פה אחד כי ניתן ללמוד שמרכבה מקראית תקנית הייתה רתומה לארבעה סוסים.
המילה וְכֵן מלמדת שבאותו מחיר קצוב נמכרו הסוסים והמרכבות גם לממלכות הצפון [ביאור שטיינזלץ]. מלכי החתים וארם הזדקקו לסוסים אלו עבור צבאותיהם, אך מכיוון ששלמה שלט בשוק המצרי, הם נאלצו לרכוש אותם דרך סוחריו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המתווך הישראלי גבה את הסכומים הללו כמס או כמחיר קצוב [רלב"ג], ואף על פי שממלכות אלו היו קרובות יחסית למצרים, הן עדיין היו כפופות לתעריף זה [מצודת דוד].
באשר לביטוי בְּיָדָם יֹצִאוּ, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "בידם" משמעותה ברשותם ובשליטתם של סוחרי שלמה, אשר ניהלו את כל מערך הייצוא ממצרים לממלכות השונות [רש"י, רד"ק, רלב"ג]. גישה משלימה מצביעה על כך שהמלכים הזרים פשוט שילמו וקנו מידיו של שלמה, שקנה את הסוסים במצרים, טיפח אותם ומכרם הלאה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מוצגת פרשנות חלופית ולפיה המצרים עצמם הם אלו ששינעו את הסוסים אל הקונים, או לחלופין, שהמלכים הזרים נאלצו להוציא את הסוסים ממצרים בכוחות עצמם, שכן לא היה להם את הכוח הלוגיסטי והמסחרי שעמד לרשות שלמה [מצודת דוד].