מפגש הפסגה בין מלכת שבא לשלמה המלך מגיע לשיאו כאשר היא נוכחת לדעת כי שמעו של המלך אינו מבוסס רק על שמועות, אלא משתקף באופן מוחשי במציאות. חכמתו יוצאת הדופן של שלמה לא נותרה תיאורטית, אלא באה לידי ביטוי מעשי בכל תחומי הדעת והמדע, וניכרה היטב במפעלי הבנייה הכבירים שלו ובניהול המופתי של חצרו.
כאשר המלכה רואה אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה, היא למעשה חוזה ביישום של סוגי חכמות מגוונים בכל תחומי החיים [מלבי"ם]. חכמה זו השתקפה במיוחד בתיאור וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה. הפרשנים מסכימים כי המבנים עצמם תוכננו ונבנו בתבונה אדריכלית מופלאה, כאשר המונח "בית" אינו מתייחס למבנה בודד אלא לכלל קריית המלכות שבנה שלמה, הכוללת בתוכה את בית ה', ארמון המלך, בית יער הלבנון ובית הנשים [אברבנאל, מלבי"ם].
החכמה הניכרת בבית התבטאה גם בסדר המופתי של חיי החצר, שנוהלו מתוך הקפדה על כללי תזונה ורפואה [רלב"ג]. בניגוד למלכים אחרים באותה תקופה שנהגו לאכול יחד עם עבדיהם מאותו כלי, שולחנו של שלמה התייחד בכמות עצומה של מזון מגוון ואיכותי. פקידיו ואנשי חצרו הגיבורים אמנם סעדו עמו, אך ישבו בשולחנות נפרדים שסודרו בקפידה על פי מעמדם ודרגתם. גם משרתיו שניצבו סביב עמדו בסדר מופתי לפי חלוקת תפקידים מדויקת, כאשר כל קבוצת משרתים – אופים, טבחים או משקים – עטתה תלבושת ייחודית שאפשרה לזהות את אומנותה מיד. פרט נוסף שהעיד על תכנון קפדני היה הגשת המשקאות, שכללו יינות מארצות רחוקות ומיצים שונים כדוגמת עסיס רימונים, אשר הוגשו רק לאחר הסעודה בהתאם לעקרונות רפואיים [אברבנאל].
פליאתה של המלכה הגיעה לשיאה גם לנוכח "עולתו אשר יעלה בית ה'". אף שניתן לפרש מילים אלו כרמז לשפע הקרבנות שהקריב המלך, הגישה המרכזית והמכרעת קובעת כי מדובר בפלא אדריכלי נוסף – העלייה והגשר המפואר שחיבר בין ארמונו של שלמה לבין בית ה' [רלב"ג, אברבנאל].