הבטחותיו של ה׳ לשלמה המלך בדבר עושר יוצא דופן מתממשות במלואן, והכתוב פונה לפרט את ממדי ההכנסות של המלך. אזכור העושר מופיע דווקא כעת, לאחר תיאור מפעלי הבנייה העצומים של שלמה, כדי להבהיר מה היה המקור הכלכלי לכל אותם פרויקטים ולהדגיש שהמלך לא נזקק להטיל מסים על עם ישראל לשם כך [אברבנאל]. פירוט זה נועד להוכיח כיצד התקיימה הבטחת ה׳ להעניק לשלמה הון עצום וחסר תקדים [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בהבנת כוונת המילים בְּשָׁנָה אֶחָת. גישה אחת גורסת כי מדובר בשנה ספציפית ומיוחדת – השנה שבה ביקרה מלכת שבא בירושלים ואוניות הצידונים פרקו את מטענן [ביאור שטיינזלץ]. ייתכן שבעקבות ביקור המלכה ויחסי הקרבה שנוצרו, נפתחו ארצותיה בפני עבדי שלמה, מה שאפשר להם להפיק ולהביא סכום כה אדיר של זהב באותה השנה [אברבנאל]. לעומת זאת, יש המפרשים כי אין מדובר באירוע חד-פעמי, אלא בהכנסה קבועה שהייתה מגיעה מדי שנה בשנה, כחלק ממנחות שרי הארץ והמלכים שהיו עולים לרגל לשמוע את חכמת שלמה [רלב"ג].
באשר לסכום המדויק של שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ ככרות הזהב, נעשה ניסיון להתחקות אחר המקורות שהרכיבו אותו. החישוב מעלה כי חירם מלך צור העניק מאה ועשרים ככרות, מלכת שבא הביאה מאה ועשרים נוספות, ואוניות תרשיש הביאו מאופיר ארבע מאות ועשרים ככרות. צירוף מקורות אלו מגיע לשש מאות ושישים, כאשר מקורן של שש הככרות הנותרות נותר בלתי ידוע [רש"י]. כדי ליישב פער מסוים הקיים בין נתונים אלו לבין הרישומים המופיעים בספר דברי הימים, מוסבר כי התקיים שיתוף פעולה הדוק בין עבדי חירם לעבדי שלמה במסעות הים, דבר שהשפיע על אופן הרישום והחלוקה של הככרות שהובאו יחד מאופיר [רש"י].