חכמתו של שלמה המלך לא התבטאה רק ברעיונות רוחניים מופשטים, אלא חדרה לכל פרט ופרט בהתנהלות השגרתית של ארמונו, עד כדי יצירת סדר מופתי שעורר השתאות.
כאשר מלכת שבא מתבוננת בנעשה בארמון, היא רואה את מַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ שהיה עליון בכמותו ובאיכותו על שולחנם של כל שאר המלכים, ואת מַשְׁקָיו שהורכבו מסוגים רבים שהובאו ממדינות שונות [מלבי"ם].
הסדר המדוקדק ניכר במיוחד בארגון המשרתים בארמון. הפרשנים מסכימים כי מוֹשַׁב עֲבָדָיו וכן מַעֲמַד מְשָׁרְתָו (מילה הנכתבת ללא האות יו"ד אך נקראת ברבים כ"משרתיו" [מנחת שי]) מתארים מערכת שבה כל אדם ניצב במקומו המדויק. העבדים שאכלו על שולחן המלך ישבו בסדר מוקפד לפי דרגתם וערכם, והמשרתים עמדו איש איש בעמדתו המיוחדת לפי תפקידו. גם מַלְבֻּשֵׁיהֶם הותאמו בדיוק לאופי העבודה; לכל מקצוע, כדוגמת טבחים, רוקחים ואופים, היה לבוש ייחודי משלו, כך שכל אדם הכיר את מקומו והיה ניתן לזהות את תפקידו מיד [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].
שיא הפאר התבטא בביטוי וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלא מדובר בהקרבת קורבנות, אלא בדרך מעבר, גרם מדרגות מפואר או כבש, שנבנה בחוכמה ובאומנות רבה מעצי אלמוגים יקרים, והוביל מארמונו של שלמה ישירות אל בית המקדש [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. עם זאת, ישנה דעה המפרשת את המילה כפשוטה, כמתייחסת לקורבנות העולה שהיה מקריב במקדש [רד"ק בשם תרגום יונתן].
לנוכח כל המראה הזה נאמר וְלֹא־הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ. ביטוי זה נאמר על דרך ההפלגה כדי לתאר את תדהמתה העצומה של המלכה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היא נותרה חסרת נשימה ואף הצטערה לראות כיצד חוכמתו הנפלאה של שלמה אינה מוגבלת רק לעניינים נשגבים, אלא מצליחה להנהיג ולסדר את כל ענייני העולם החומריים באופן מושלם [חומת אנך].