עוצמתו הכלכלית חסרת התקדים של שלמה המלך באה לידי ביטוי ביצירת כלי נשק ושריון מזהב טהור, למרות שכלים אלו עשויים כדרך קבע מברזל [מצודת דוד, אברבנאל]. המונח צִנָּה מתאר מגן גדול במיוחד או לבוש מתכת שנועד להגן על הלוחם בקרב מפני מכות חרב. הפרשנים מסכימים כי בניגוד למגן רגיל השומר על הלוחם מכיוון אחד בלבד, הצנה כה גדולה עד שהיא מקיפה ועוטפת את גופו של האדם משלושה כיוונים שונים [רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל, מצודת ציון].
לגבי סוג החומר, זָהָב שָׁחוּט, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מסבירה כי מדובר בזהב משובח וגמיש שנמשך ונמתח בקלות כמו שעווה [מצודת ציון, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מתמקדת בתהליך העיבוד של המתכת, ומסבירה כי מדובר בזהב שהוציאו ממנו את האדמומיות הטבעית שלו והלבינו אותו באמצעות סיגים, תהליך שמפחית את הלחות בחומר והופך את המגן לחזק ועמיד יותר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
הצירוף שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב מציין את כמות המטבעות או המשקל שהושקע בכל מגן. רוב הפרשנים מבארים כי הכוונה היא לשש מאות שקלים או דינרי זהב, שהם שווי ערך למידה של שישה מנים, שכן כל מנה הכיל מאה דינרים [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל]. משקל עצום זה, שיַעֲלֶה וייכנס אל תוך כל צנה בודדת [רד"ק, מצודת דוד], מוערך בכשבעה קילוגרמים של זהב [ביאור שטיינזלץ].