עושרם ופארם של חצר המלכות ומוסדות השלטון בימי שלמה הגיעו לממדים חסרי תקדים, עד כדי שינוי מוחלט של החומרים היוקרתיים המקובלים. למרות המנהג הרווח בקרב מלכים לשתות ולהשתמש בכלי כסף [אברבנאל], שלמה בחר לייצר את כָּל כְּלֵי מַשְׁקֵה המלך ואת כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מזהב בלבד.
הכתוב מדגיש כי הכלים היו עשויים זָהָב סָגוּר, כלומר זהב מזוקק וטהור שהותך בכור כדי להסיר ממנו כל סיג ופסולת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים אֵין כֶּסֶף היא שלא היה שילוב של כסף באף אחד מן הכלים הללו. הסיבה לכך היא מעשית וכלכלית: מרוב שפע הזהב שהיה מצוי באותה תקופה, הכסף לֹא נֶחְשָׁב לכלום ולשום דבר (לִמְאוּמָה) ואיבד לחלוטין את יוקרתו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
לצד ההסבר המעשי, ישנו רובד רעיוני עמוק יותר לבחירה הבלעדית בזהב. שלמה המלך תפס את תקופתו כעידן של שלמות מוחלטת, מצב המשול ללבנה במלואה, אשר מיוצג מבחינה רוחנית על ידי הזהב. עם זאת, גישה זו מבוקרת מעט, שכן המציאות דורשת תמיד גם את המשכת תכונת החסד, המיוצגת דווקא על ידי הכסף [חומת אנך].