הגעתה של מלכת שבא לירושלים נועדה להעמיד את חכמתו של שלמה במבחן פומבי ומאתגר, והיא נעשית ברוב פאר והדר התואם את מעמדה המלכותי. למרות שיכלה לעשות את דרכה בנוחות דרך הים באוניות, היא בחרה להגיע בדרך היבשה דרך המדבר, כיאה למעלתה ולכבודה [מלבי"ם, אברבנאל].
בעקבות בחירתה במסלול המדברי, היא הגיעה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד. קיימות שתי גישות מרכזיות להבנת ביטוי זה: הגישה האחת מסבירה שמדובר בפמליית אנשים ענקית שנועדה לאבטח ולשמור עליה בדרכי המדבר [מלבי"ם, אברבנאל]. הגישה השנייה מפרשת את המילה חַיִל במשמעות של עושר רב, נכסים וקניינים. לפי פירוש זה, המילה כָּבֵד מציינת ריבוי עצום, והביטוי אֶבֶן יְקָרָה מתייחס לאבנים חשוּבות ובעלות ערך רב [מצודת ציון, רלב"ג, אברבנאל].
כאשר ניצבה המלכה לפני שלמה (ולא "המלך שלמה", כפי שהופיע בטעות בחלק מהדפוסים הישנים [מנחת שי]), היא החלה לדבר אליו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ. כוונת הדברים היא לחידות מורכבות וסודות שהסתירה ושמרה עמוק בליבה מעולם. היא הקפידה שלא לגלות אותם לאיש עד לאותו הרגע, כדי להבטיח ששלמה לא שמע עליהם מראש ממקור אחר וכך תוכל לבחון אותו באמת [מצודת דוד, אברבנאל].
את אותם דברים שבלב היא לא פרסה בפניו בצורה מפורשת, אלא דיברה אליו בחידות, ברמזים ובראשי פרקים בלבד [מלבי"ם, חומת אנך]. אולם, שלמה ניחן בחכמה אלוהית שאפשרה לו לחדור מבעד למעטה המילים. הוא השכיל להבין מתוך הדיבור החיצוני, המשמש כעין שליח של הלב, את הדיבור הפנימי ואת כוונתה האמיתית. כך פענח בשלמות את כל מחשבות ליבה הכמוסות ביותר, והשיב לה על כל שאלותיה מבלי שיישאר דבר נעלם [מלבי"ם, חומת אנך, אברבנאל].