בימי שיא תפארתה של המלכות, יצר המלך שלמה מושב מלכותי מפואר שנועד לשמש אותו בעת שפיטת העם, ומטרתו הייתה להפגין את עושרו וגדולתו [אברבנאל]. מושב זה הוצב באולם הכיסא המיוחד של המלך [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מדגישים כי מבנה הכיסא ועיצובו לא נעשו באקראי, אלא נועדו לרמוז על רעיונות רוחניים, משפטיים ולאומיים עמוקים [אברבנאל].
המלך בנה כִּסֵּא שֵׁן, והפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לכיסא העשוי משנהב, כלומר מניבי פילים. את הכיסא ציפה המלך בזָהָב מוּפָז. לביאור מונח ייחודי זה קיימות מספר גישות בקרב המפרשים. יש הסבורים כי מדובר בתיאור של איכות הזהב ומראהו, זהב מבריק וזוהר כמרגלית [רש"י], או זהב טוב, מזוקק ומשובח במיוחד [רד"ק]. גישה אחרת מתמקדת בתהליך העיבוד של המתכת, ומסבירה כי זהו זהב טהור ונקי לחלוטין מכל סיגים ופסולת [רלב"ג, אברבנאל]. רמת ניקיון זו הושגה באמצעות תהליך זיקוק שבו כיתתו ופיזרו את הזהב לחלקים דקים כדי להוציא ממנו את הפסולת, ולכן המילה "מופז" קשורה למילה "מופץ", בחילוף האותיות ז' וצ' [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המונח על שם מקום מוצאה של המתכת, ומסבירים כי זהו זהב שהובא מעיר רחוקה בשם אופז [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לפארו החומרי, הכיסא טמן בחובו משמעות סמלית רחבה המעידה על מהות שלטונו של שלמה [אברבנאל]. צורתו העגולה של ראש הכיסא נועדה לרמוז על השמיים, להורות כי מלכותו הוענקה לו מאת ה'. שתי הידיות של הכיסא, שעליהן נשען המלך, סימלו את המשפט שצריך להיעשות על פי שתי התורות – התורה שבכתב והתורה שבעל פה. האריות ששובצו בכיסא ייצגו את נביאי ישראל וחכמיה, שהיו גיבורים כאריות בחכמת התורה ופירושה. שנים עשר האריות שניצבו על שש מעלות הכיסא סימלו את שנים עשר שבטי ישראל, בדומה לאופן שבו היו מסודרים השבטים בשש שורות על אפוד הכוהן הגדול.