חכמתו של שלמה עמדה למבחן מול שאלותיה של מלכת שבא, והוא צלח אותו בשלמות. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ היא שהמלך ענה על כל שאלותיה ופתר את כל חידותיה. עם זאת, תשובותיו לא הסתכמו רק ברובד הפשטני של הדברים. שלמה ירד לסוף דעתה, והסביר לה את הכוונה העמוקה שעמדה מאחורי החידות שחדה [רלב"ג].
מעבר לכך, שלמה הבין לא רק את הדיבור החיצוני, אלא גם את המחשבה הפנימית והנסתרת שבלבה. בזכות חכמה מאת ה' שפעמה בו, הוא הצליח לקשר בין המילים שאמרה לבין המחשבות שהובילו אליהן, בדומה לאדם הפותר חידה משום שהוא יורד לשורש סיפור הרקע הנסתר שלה. הבנה עמוקה זו של צפונות הלב היא הסיבה לכך שלֹא־הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן־הַמֶּלֶךְ, שכן הוא ידע הכל והציג בפניה את הפתרונות כולם ללא יוצא מן הכלל [מלבי"ם, מצודת דוד].