מסעה של מלכת שבא לירושלים אינו נובע ממניעים פוליטיים או מדיניים, אלא מתוך צמא נדיר לחכמה ורצון לתהות על קנקנו של מנהיג ששמועות על שכלו העל־אנושי הגיעו עד לקצה העולם.
ארץ שבא שכנה דרומית לארץ ישראל, באזור תימן, מזרח אפריקה או אתיופיה של ימינו, והייתה ידועה כמקום עשיר בזהב ובבשמים [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. השמועות על שלמה הגיעו לאוזניה ככל הנראה באמצעות עבדי שלמה, שעברו באזור שבא עם אוניותיהם בדרכם לאופיר [מלבי"ם, אברבנאל]. באשר לזהותה, אף שישנה דעה ולפיה הביטוי "מלכת שבא" מתייחס לממלכה עצמה, הפרשנים מדגישים כי הפשט הוא שמדובר באישה שהייתה מלכה ריבונית בזכות עצמה, ולא אשת מלך [חומת אנך, אברבנאל].
המילה שֹׁמַעַת מלמדת כי השמועות על חכמתו הגיעו אליה באופן תדיר ורציף [רד"ק, חומת אנך]. הפסוק מדגיש כי השמועה הייתה לְשֵׁם ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שייחודו של שלמה לא היה בחכמה אנושית רגילה, אלא בכך שהכול הכירו שחכמתו היא פלאית, אלוהית וניתנה לו מאת ה', ולכן התהילה והשבח הופנו כלפי ה' ולא רק כלפי שלמה. מנגד, יש המפרשים כי משמעות הביטוי היא ששלמה פעל והשתמש בחכמתו אך ורק למען ה', לעשיית צדקה ומשפט, בניגוד לחרטומים ולאשפים באותה תקופה שהשתמשו בחכמתם למטרות חול [רלב"ג, רד"ק].
מאחר שהתקשתה להאמין לשמועות המופלגות, החליטה המלכה לבחון אותו בעצמה [חומת אנך]. היא באה לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת, כלומר לשאול אותו שאלות סתומות וקשות להבנה [מצודת דוד, רד"ק]. מטרת החידות הייתה לשמש כאבן בוחן: חכמה אנושית רגילה אינה מסוגלת לפתור חידות המבוססות על פרטים נעלמים או כוונות נסתרות. המלכה סברה כי אם שלמה יצליח לרדת לסוף דעתה ולפתור את החידות, תהיה בכך הוכחה ניצחת לכך שחכמתו אינה טבעית, אלא שרוח ה' מדברת מגרונו [מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל].