תארו לעצמכם שבניתם מגדל קוביות גבוה ויציב, אבל פתאום הוא מתחיל לרעוד ולאבד את שיווי המשקל שלו. זה בערך מה שקרה לממלכה של שלמה המלך בסוף ימיו. אויבים ישנים שהיו פעם בשליטת ישראל התחילו פתאום למרוד.
כתוב שזה קרה כׇּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, אבל הרי אנחנו יודעים שבתחילת המלכות שלו היה שלום ושקט. לכן, הכוונה היא רק לתקופה שבה שלמה הזדקן וחטא, ועד ליום מותו. ה' הביא את האויבים האלה כדי לעורר את שלמה לחזור בתשובה, ולהזכיר לו שהשקט והשלווה שהיו לו קודם הגיעו רק בזכות הקרבה שלו לה'. בתקופה הזו, שלמה אפילו לא יצא להילחם ולגרש את המורדים, אלא רק הציב שומרים כדי להגן על הממלכה.
אחד האויבים האלה היה אדם בשם רזון. הוא ידע שהוא לא מספיק חזק כדי להילחם לבד, ולכן הוא התחבר אל וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד. כלומר, הוא הצטרף לשנאה ולרעה של אויב אחר בשם הדד, ויחד הם יצרו מועקה גדולה על ממלכת ישראל. רזון הרגיש כעס גדול, ולכן נאמר עליו וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל. הפירוש של המילה הזו הוא שהוא מאס בעם ישראל ותיעב את השלטון שלהם. הוא לא סבל את הנוכחות של הנציבים הישראלים בארצו עוד מימי דוד המלך, והוא היה מתוסכל מכך שלא הצליח לפגוע בישראל כפי שרצה, ולכן חיפש כל הזמן הזדמנויות לעשות זאת.
בסופו של דבר, וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם. ארץ ארם, שעד אז הייתה משלמת מס לישראל, הפסיקה להיכנע. רזון הצליח לאחד את כל האזור תחתיו, והתושבים הסכימו לקבל אותו כמלך מתוך פחד וכדי שיגן עליהם מפני שלמה. כך הוא החליף את השלטון הישראלי, הפך למלך עצמאי, ואפילו הקים שושלת של מלכים שנקראו על שם השותף שלו, הדד.