מלכים א, פרק י״א, פסוק כ״ו

ירבעם בן נבט, אדם משבט אפרים שהוצג כאֶפְרָתִי מהעיר הקטנה מִן־הַצְּרֵדָה, היווה איום פנימי חמור על השלטון. למרות מוצאו הצנוע כבן לאלמנה ותפקידו הכפוף כעֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, הוא התמלא בגאווה בעקבות קידומו ובעקבות נבואה שבישרה לו כי ימלוך, ולכן קשר קשר ווַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. מרד זה התבטא בתוכחה פומבית על מפעלי הבנייה של שלמה, שלטענת ירבעם חסמו את הגישה החופשית של העם לעלייה לרגל ולעשיית משפט. התרסתו כללה פגיעה בוטה בכבוד המלכות, כגון פנייה למלך בשמו הפרטי ללא תוארו, תוך אימוץ דרכם של מורדים קודמים. מעשה זה היה בעל אופי מורכב, שכן עצם התוכחה זיכתה אותו במלכות, אך מכיוון שביזה את המלך בפומבי ומתוך גסות רוח, שלמה ביקש להמיתו.