שמואל א, פרק י״ב, פסוק כ׳

שמואל מרגיע את העם וקורא להם אַל תִּירָאוּ, שכן אף על פי שאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בעצם בקשת המלך או בגשמי הזעף שבאו בעקבותיה, הכוח לתקן את המצב נתון בידיכם. הוא מוחל על הפגיעה האישית במעמדו כמנהיג ומבהיר כי מה שנעשה בעבר לא ניתן לשינוי, אך בחירה נכונה בעתיד תכפר על חטאם. לשם כך הוא מנחה אותם אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה', כלומר הישמרו מעבירה על מצוות לא תעשה ומהליכה אחר אלילים חסרי תועלת, ולצד זאת וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' באמצעות קיום המצוות החיוביות. עבודה זו צריכה להיות מופנית לה' בלבד ולהיעשות בְּכָל לְבַבְכֶם, מתוך אהבה טהורה והכרה בגדולתו ולא מתוך פחד או ציפייה לשכר.