שמואל א, פרק י״ב, פסוק ג׳

במעמד העברת ההנהגה, שמואל מתייצב בפני העם ומבקש שיוכיחו את ניקיון כפיו ויעידו נגדו, הִנְנִי עֲנוּ בִי, וזאת נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, הלא הוא שאול המלך שנוכחותו נועדה להבטיח שהעם לא יפחד לומר את האמת. הוא מפרט את העוולות האפשריים ושואל אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי בחזקה לצורך עבודתו, וכן וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי בגזל ממון או בעיכוב שכר. הוא מוסיף ושואל אֶת מִי רַצּוֹתִי, כלומר האם פגעתי באדם פיזית, או שמא שידלתי אדם לתת לי מתנה מרצונו מתוך כבוד או בושה. לבסוף הוא בוחן את טוהר המידות במשפט ושואל וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ, כלומר האם לקחתי שוחד כדי להטות דין, ולפי גישה אחרת הוא מציע לעצום את עיניו כדי שהעם לא יתבייש להוכיח אותו, ומבטיח וְאָשִׁיב לָכֶם את כל מה שהוא חייב.