שמואל מרגיע את העם לאחר ששבו בתשובה על בקשתם למלך, ומבהיר כי גַּם אָנֹכִי מוחל על העלבון האישי, כשם שה' סולח להם. הוא מצהיר כי כעת יהיה זה גנאי ודבר חולין עבורו, ולכן חָלִילָה לו מלחטוא לה' מֵחֲדֹל ומלהפסיק להתפלל בעדם כדי להצילם ממוות. בנוסף לתפילה, שמואל מתחייב להמשיך להדריך את העם ומבטיח וְהוֹרֵיתִי, כלומר אלמד אתכם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. בכך הוא מדגיש שעל אף שיש להם כעת מלך, הוא אינו נוטש את תפקידו וימשיך לשמש כמורה הרוחני שלהם.
שמואל א, פרק י״ב, פסוק כ״ג
גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַיהֹוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.